הרמטכ"ל ........בכותל

הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי ביקר אמש ברחבת הכותל המערבי כדי להודות על הניסים וההצלחה במבצע "עופרת יצוקה".

לאחר תפילה ברחבת הכותל המערבי ופרקי תהילים, נערכה סעודת הודיה בחדר חשמונאים שם נאמרה תפילת "נשמת" ופרקי הלל והודיה להקב"ה על הצלחת המבצע.

רב הכותל המערבי, הרב שמואל רבינוביץ, אמר לרמטכ"ל כי ביקורו כאן הוא בשם חיילי צה"ל והעם היהודי המודים להקב"ה על ניסיו בעת המלחמה, כמו גם ביטויי האמונה של חיילי צה"ל ועם ישראל בצור ישראל בזמן קשה זה כפי שניתן היה לראות במהלך ימי המלחמה.


הרב סיפר על החוויה המרגשת שהייתה לו לפגוש את גדוד חרוב ששב מרצועת עזה, כשטרם חזרת החיילים לביתם, באו לכותל המערבי לתפילה והודיה, כשמפקדיהם נושאים בגאון ובתפארת את האמונה במורשת ישראל ובניסיו של הקב"ה.

הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי אמר כי הוא כאן לא בשם עצמו אלא בשם חיילי צה"ל אשר פעלו בצורה נפלאה במלחמה הזאת והגיעו להישגים המבורכים שלה.

les elections approchent faites le bon choix

Ecoutez le jingle du "BAYIT HAYEHOUDI"

אצביע ל"בית היהודי" בהכרה מלאה, בדעה צלולה, בהכרת תודה ובחרדת קודש"

 
 
‏מצ"ב דבריו של חיים הכט בתכניתו השבועית ברדיו ייקול רגע":
‏אני דוצה לספר לכם משהו אישי .
‏זה קשור אמנם לחוויות המלחמה בדרום אבל אני מבקש להדגיש שמדובר בעניין אישי שלי שאינני רוצה להפכו לדגל או קמפיין. אני בכל זאת מספר זאת בשידור כי כפי שתבינו מיד דברתי אתכם בנושא כמה וכמה פעמים.
‏עד לפני שבועיים, קודם שהמלחמה בדרום טלטלה את חיינו, הנושא המרכזי על סדד היום בישדאל היו כמובן הבחידות הקדובות. סיפדתי כאן שאף שמדובד בבחידות הדות עולם אני מסתובב מתוסכל ומודאג יען כי אין לי עבוד מי להצביע. בה בעת אין לי אופציה לא ללכת לקלפי כי עבודי זה בדיוק כמו לדדת מהאדץ . התסכול הזה טדד את מנוחתי. למי, למען השם אצביע ?למי? הליכוד זו אופציה חשבתי כי ביבי מוביל חזק בסקרים ואני אתן את קולי למפלגה שסוף סוף תוכל להקים ממשלה יציבה. אבל אז באו הפדיימדיס בליכוד והבנתי שהצבעתי תכניס לכנסת את איוב קרא במקום ה 22 ‏ בדשימה. אין מצב שהליצן הזה יקבל אפילו 1 ‏חלקי מיליון מהקול שלי וכך חסל סדד ליכוד.
‏ציפי לבני חשבתי ראויה להנהגה. היא משדרת לי משהו נקי, רענן ומבטיח אבל מה לעשות שאני לא מסוגל ,נפשית, אינני מסוגל להצביע עבוד שאול מופז. אהוד בדק הוא שד ביטחון מצוין אבל מי שאיננו מענטש, בן אדם, לדעתי איננו יכול להיות דאש ממשלה בישדאל . ליבדמן הוא בהחלט לטעמי בענייני חוק וסדד אבל כל הדי בודים שלו על טדנספד הם לא פחות מהזיות מסוכנות. הגמלאים הדפוקים הדסו לי אפילו בדל של מפלט לסוג של
‏הצבעת מחאה ובמפל גות הקטנות לא מצאתי שום דבד שדומה אפילו להשקפת עולמי .
‏המצוקה שלי הוכפלה כשלמדתי שבבחידות הקדובות יש לי דשמית שני קולות. בתי בת ה 18- ‏אמודה להצביע בחודף בפעם הדאשונה. הילדה הבהידה לי שהיא לא הולכת לקלפי כי אין לה עבוד מי להצביע. בנוקשות מדוסנת שכנעתי אותה שהיא חייבת להצביע והעסקה שעשינו היא שהפעם, דק זו הפעם כי זו הצבעתה הדאשונה ,אני אומד לה עבוד מי להצביע. וכך כשבידי שתי מעטפות הצבעה לא הפסקתי
‏היום זו החלטה נחושה שלי .נדר .אני אצביע לבית היהודי בהכרה מלאה, בדעה צלולה, בהכרת תודה ובחרדת קודש .
‏להתייסר ולהתחבט. עד אתמול בלילה. אני אפילו לא יודע באיזו שעה זה היה אבל אני יודע בבידוד שבאמצע הלילה שכבתי על יצועי כשעל שפתי חיוך גדול של התדת הספיקות. ידעתי בדיוק בעד מי אני הולך להצביע. בשני קולות.
‏זה היה לילה קשה אתמול. לא הצלחתי להידדם. תמונות הלחימה בעזה טדפו את שלוותי. בזמני, גם אני נלחמתי אבל זה לא דומה אפילו למשימות של האנשים הצעידים בתוככי עזה. במלחמת יום הכיפודים הייתי בתעלה , מסביבי נפלו אנשים אבל האויב היה דחוק. במלחמה שלנו לא היה צריך תעוזה ומסירות נפש. החטיבה שבה לחמתי קיבלה פקודה לנוע לנקודה מסוימת על כביש בואכה תעלת סואץ .נענו . בצומת טאסה אכלנו אותה במאדב אדטילדי שהדג 14 ‏חיילים. לא דאינו מצדי בעיניים גם לא ממדחק של מאות מטדים. הטנקים ידו למטדות מעבד ל גבעות. בעזה ד;יום כל חייל של גולני מבצע בשעה אחת 10 ‏דילוגים קדימה לתוך מבנים
‏וסמטאות שבמלחמה שלי הוא היה מקבל צל'ש על כל דילוג.
‏האומץ , המסידות ודוח הקדב של החיילים מדגשים אותי עד כדי מחנק בגדון . אני קולט שכמדינה אנחנו צדיכים לעשות כל כך הדבה כדי להיות דאויים למעשיהם ואנחנו לא עושים אפילו שמינית מחובתנו . המחנק בגדוני הפך לדמעות כשצפיתי בכתבות על החיילים שנפלו בקדב. התקשיתי להכיל את דגשותי . כל ילד שנופל הוא כמובן עולם ומלואו אבל אתמול אי אפשד היה להתחמק מהעובדה שאדבעה מתוך ששת החללים באו מאותו הכפד. דגן וניתאי, דביד ויהונתן חבשו כולם כיפות סדוגות. הם צמחו באותה עדוגה של הציונות הדתית. טובי בנינו שהלכו לקרב מספסלי הישיבה ומהפעולות של בני עקיבא. הדמעות שלי הפכו לטלטלה כשבעדוצי הטלוויזיה הביאו את התמונות והדבדים מבתי הנופלים ומהלוויות. העוצמה הציונית שיצאה משם היתה עופדת יצוקה. קבלת הדין וזקיפות הקומה של בני המשפחה היו מפגן מדטיט של כח יהודי. הדגשתי שאני דוצה לחבק את האנשים היפים האלה. ללחוץ את ידיהם, לבטא באזניהם את תחושותיי, את הזדהותי את הכאב שקודע את ליבי. דציתי להגיד להם שאני אוהב אותם ושאני יודע שאני חב להם חוב גדול. אבל אני הייתי מול הטלוויזיה והם היו עם אסונם בחלקה הצבאית בבית הקבדות.
‏בלילה סיפדתי לכם שנתי נדדה. תמונות הבחודים היו כל העת לנגד עיני .ואז הבליח במוחי דעיון .יש. מצאתי משהו מעט שאני יכול לתת להם כדי לפדוע קמצוץ מחובי אליהם. זה משהו סמלי במקום פדח או חלוק אבן על קבדם הטדי . אני נותן להם משהו שיקד לי עד מאד . משהו חשוב שבדדך עקיפין קשוד לקודבנם. אני דוצה לתת להם את הקול שלי בבחידות הקרובות.

חייכתי חיוך גדול כי הרי אין שמחה כהתרת הספיקות. אני שמח כי אורו עיני ונתפכחה דעתי. כבחידות הקרובות אני אצביע עבור הבית היהודי מה שהיה פעם המפדל. מעולם לא פגשתי את יהונתן או דביד אבל אני מעריך שלו היו בין החיים הם היו נמנים על מצביעי המפלגה הזו שחזונה ההיסטודי היה תורה, עבודה והחיבור הציוני שביניהם. דגן וניתאי ז'ל לא יבואו להצביע בחורף הקרוב. אני אהיה שם במקומם עם שני קולות לבית היהודי . ‏שתבינו לפני שבוע ,גם עם מכות חשמל לא הייתם משכנעים אותי להצביע למפלגה הזו. כבר אמרתי כאן פעמים הדבה שהציונות הדתית בשנים האחרונות היא האור הגנוז של מדינת ישראל אבל הפוליטיקאים של התנועה הזו דעים. ראיתי במו עיני שטיקים וטדיקים ‏של מנהיגי המפד'ל שעומדים בשורה אחת עם מירע הסרחונות של ש'ס, פואד ומרכז הליכוד. אני מעריץ , לא פחות את דדך הארץ של בני הציונות הדתית אבל לדעתי כמה מרבני התנועה נתנו פרשנות פוליטית מופרכת לתורת ישראל והוליכו את צאן מרעיתם למקומות לא טובים. אגיד לכם יותר מזה אין לי מושג מי ומי ברשימת הבית היהודי. אני יודע שהם בחרו איזה דוקטור מחיפה לעמוד בראש הרשימה. אני יודע שאודי אורבן, עיתונאי מוכשר ואיש מקסים ניצב במקום השלישי או החמישי ברשימה. אני מאוד מעריך את אודבך אבל להצביע בשבילו? שלשום זה היה הזוי .היום זו החלטה נחושה שלי .נדר .אני אצביע לבית היהודי בהכרה מלאה, בדעה צלולה, בהכדת תודה ובחרדת קודש .

 

למה כן להצביע עבור המפד"ל

מכתב לכצליה 
‏אתה מוביל היום את מפלגת האיחוד הלאומי ובעיני גדל התהום בין הדמות המוכדת שלך שכה אהבתי, לבין מה שאתה מייצג היום, 
‏אני זוכר אותך כתלמיד בישיבת כפר הרוא"ה שעל הגבעה, בן השבט שלי (להגשמה) כשאני למדתי בישיבת יינחלים" ושמך נישא בהערצה בפי כולנו: לוחם שנפצע קשות במלחמת יום הכיפורים והצליח להשתקם, בונה הארץ, קברניט ערוץ 7 ‏ועוד עשרות גופי צדקה מהם סמויים מן העין , 
‏לכן, קשה לי לקבל את העובדה שאתה מוליך היום תנועה הנוגדת מיניה וביה את הקרקע הציונית דתית עליה צמחנו ומשורשיה ינקנו, 
‏הסכמתך לדרישה הקיצונית לא להציב נשים ברשימה מקוממת במיוחד כאשר אתה יודע את חלקן העצום בבניין המסכת הדתית לאומית, 
‏תאר לך שהאם הגדולה של התנועה מתקופת עלומינו, הרבנית נריה הייתה מבקשת לעמוד ברשימת התנועה הדתית דאז, האם היינו אומרים לא לדמות כל כך חשובה, דעתנית, סוחפת, אנרגטית שיצרה עולמות חדשים, 
‏והיום אתה מונע מדמויות דומות ליטול חלק במערכה, הדרה זו מרחיקה פוטנציאל אדיר של מנהיגות ותלמידות חכמים שתרומתן לכל מערכי החיים לא תסולא בפז , קשה לי גם לקבל את חבירתך לאנשים שדיברו במפורש כנגד חיילי צה"ל - גם אם הסיטואציה הייתה קשה ואו כאלה ששללו את הרעיון הציוני ואת המדינה היהודית מגשימתו, 
‏חבירה זו היא הביטוי המוקצן ל"אם כל חטאת" שהביאה בסופו של דבר להתנתקות הקשה שעברנו בגוש קטיף, ההתנשאות, תחושת הניתוק, הבידול, ההתכנסות פנימה של גורמים בהתיישבות, הם אלה שהביאו לכך שלמעלה ממחצית העם יוותר אדיש ואינדיפרנטי לעקירה של שמונת אלפים בתי אב בישראל, הם פשוט חשו שאין להם שום קשר עם אנשים שמביאים יותר ויותר לגיטואיזם, גוון של עליונות (אנחנו הטובים, לנו הנוער המצוין), 
‏הליכה כנגד צה"ל וסירוב פקודה וביטויים קיצוניים הביאה ליללה גדולה מצידנו •אבל השיירה עברה והכורת כרת, 
‏זאת לא הדרך שגדלנו עליה, צמחנו על הושטת יד, על הדבקות באידיאל כלל ישראלי ופה אתה עושה בדיוק ההיפך, 
‏הפילוג שלא היה הכרחי, שמריח מכיסאולוגיה, החיבור למוקדי הקצנה מסכנים את ההוויה הציונית דתית כולה, 
‏אנחנו רוצים אל כצל'ה שהכרנו, 

מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא---מסכת מגילה י"ז,ב

גולני

GOLANI

Un temoignage émouvant  sur Tsahal

הרב שמואל קאופמן

בחיי האזרחיים אני משמש כרב בישיבה. בצבא אני רב  בגדוד 12 של חטיבת גולני. לאחרונה נקראתי כמו רבים אחרים למלחמת עזה. לשם כך החלפתי את המדים השחורים שלי למדים ירוקים מאובקים.

הפעילות השוטפת של הרבנות הייתה שיחות חיזוק עם החיילים, עידוד ותמיכה, חלוקת ספרי תהילים ותפילה ליציאה לקרב. הופתעתי לגלות שם בדרום את האחים שלי, "הגולנצ'יקים", רוצים להיאחז ערב יציאה לקרב, בצור ישראל, לא היה שם חייל שלא שיפצר את עצמו בתהילים בכיס או באפוד הלחימה. ההפתעה  שנכונה לנו אנשי הרבנות, הייתה בחלוקת הציציות שפשוט נחטפו. "הרב תביא לי כמה ציציות, כל האוהל רוצה"

"קח אחי זה יותר טוב מקרמי" (אפוד קרמי) הם צעקו אחד לשני. כל חבילת ציציות שפתחנו נחטפה תוך שניות עד האחרונה שבהם. לוחם צעיר אחד שהגיע לבית הכנסת, וכשנתבשר שאזלו הציציות נפלו פניו, עד שאחד הרסרי''ם אשר לא נכנס ללחימה, פשט את הציצית שעל גופו ונתן לו באומרו "קח אחי (בגולני זה חייב להיות עם- אחי) אתה צריך את זה כעת יותר ממני".

תפילות ערב שבת קודש פרשת "ויגש" הייתה גם כן מדהימה. הרבנות הבינה שבית הכנסת צר מלהכיל את מאות המתפללים, וארגנה תפילת ליל שבת מרכזית במגרש הכדורגל אליו הוצאו כלי הקודש, ואשר הפך לבית כנסת ארעי. מי שלא היה באותה קבלת שבת, כאילו לא היה בקבלת שבת מימיו. כאשר כל חטיבת גולני, על מפקדיה וחייליה, צועקים את הקדישים ואת מזמורי השבת ואלמלי המקום וצבע המדים שאני לובש, נדמה היה לי שאני נמצא בתפילת נעילה ביוה''כ באחת מהישיבות החשובות. גם אבאל'ה שלנו היה שם מתמוגג מנחת לראות את בניו, מתקבצים אליו. מקבל את כל בניו ומחבק אותם, חיבוק אוהב. אחרי סעודת ליל שבת שהייתה באווירה מרוממת, זכינו לערוך עונג שבת לחיילים, כאשר הרה"ר לצה"ל הרב רוזנסקי שליט"א ששהה עימנו כל השבת חמם את ליבנו, בסיפורים על עם ישראל, על חסד ואהבת ישראל, ישבנו בחוץ על פיצוחים ועוגות היה קר, אבל בלב פנימה היה חם.

במהלך השבת הוצרכנו לנוע לשטחי הכנוס, הגענו לשטח והחיילים חדורי הקרב החלו בהכנות האחרונות לכניסה. החיילים שכידוע נכנסו במוצ''ש חיכו לשעת השין כאשר רבים מהם מקווים שעוד יספיקו לחטוף סיגריה אחרונה לפני הכניסה. (חיילים רבים התאמצו מאוד לא לעשן באותה שבת, אחרי שהסברתי להם את סגולת השמירה של השבת והגיעו אלי כל 5 דקות לבדוק אם כבר יצאה שבת) את תפילת הערבית לפני הכניסה התפללו בשטח הכינוס, עשינו הבדלה בשטח על מיץ ענבים, מצית ותפוז לבשמים, זהו אוטוטו נכנסים.

המג''ד כינס את כל הגדוד לדברי חיזוק אחרונים והסביר להם על החוויה המתקנת שאנו עומדים ללמד את האויב. לאחר שהמגד סיים את דבריו, קרא הסמג''ד לפניהם את תפילת היציאה לקרב, "תחזרו אחריי" פקד עליהם. והמראה של מאות לוחמים צועקים אחרי הסמג"ד " אנא ה' הושיע נא" אנא ה' הצליחה נא" היה מדהים ומרגש, בסוף התפילות נתבקשתי ע''י  הסמג''ד לתקוע בשופר, כמו אז בכיבוש הארץ.

יצא לי כבר לתקוע בשופר בפני ציבור מס' פעמים בחיי, אבל אותה תקיעת שופר מול גדוד 12 של גולני, כנראה תלווה אותי עד סוף ימיי.וכמין תיאום מושלם ביני לבין חיל האוויר, איך שסיימתי את התקיעות באותה שנייה ממש הפציצו מטוסינו את שטח האויב כמין אות להתחלת הקרב הקרקעי.

החיילים הסתדרו בשתי טורים ותוך שאני נפרד  מהם בלחיצת ידיים, חשבתי בליבי שיש לנו עם נפלא, שככה נראה צבא יהודי שיוצא למלחמה. לא עוד סטיקרים שחצניים של "אנחנו ננצח" אלא אנחנו ננצח בע''ה..

l'unité d'Israël

Voila un article interessant du Rav Aviner
lisez le et reflechissez bien

הרב שלמה אבינר

ראש ישיבת עטרת ירושלים
הרמתם יד על חייל?!
בראשית מפעל ההתנחלות מעשה ונתקלו המתיישבים בהתנגדות של הצבא. הקימו כמה אוהלים אך עקב ההתנגשות עם הצבא, רבנו הרב צבי יהודה קרא לכולם לחזור.
ישבו רבנים חשובים ופרופסורים חשובים בביתו של רבנו, ופה אחד אמרו כולם שמוכרחים לחזור לשם.
אז רבנו הרעים בקולו ושאל: "הֵרימו יד על חייל?" כולם שתקו, פחדו ולא ענו. רבנו חזר על דבריו בקול רועם: "הרימו יד על חייל?" שתקו. אך רבנו לא ויתר וצעק "הרימו יד על חייל?" אז, הם הודו שכן.
אמר רבנו: אם כך, תישארו פה. אל תעלו לשם".
רבנו לא התיר להם לעלות לשם שוב. רק אחרי שדיבר אתם באריכות על הנושא, והם קיבלו על עצמם לא להרים יד על חייל, נתן להם רבנו אישור, ודיבר בחיוב רב על ההתנחלות ועל הצורך לעורר את הכוחות הבריאים בכל מקום (שמעתי זאת מפי הרב יעקב לבנון, ויתכן שלא זכרתי טוב כמה פרטים).
כמובן, האמת חייבת להיאמר, שלא רק על חייל אסור להרים יד, אלא על כל יהודי. וכך קבע רבנו הרב צבי יהודה לפני קום המדינה במאמרו "את אחיי אנכי מבקש" את כללי ההתנהגות במאבקים ציבוריים: בלי הרמת יד, בלי ביזוי, בלי שנאה (לנתיבות ישראל א קו).
זהו כלל הלכתי ידוע: אין עושים מצוה על ידי עבירה. אין עושים מצוה הבאה בעבירה. אם אפשר לעשות את המצוה בלי עבירה, הרינו מצווים עליה. אם אי אפשר בלי עבירה, לא על זה ציוונו ריבונו של עולם. בתלמוד הירושלמי הביאו משל לאדם שמביא מתנה למלך, מחפץ שגזל מן המלך (פרק לולב הגזול).
אוי לו, כי סנגורו הופך לקטגורו (ועיין מסילת ישרים תחילת פרק יא על המקיימים מצוות בעזרת גזל).
כאמור, לא רק מהרמת יד יש להיזהר אלא גם מדיבור ואפילו ממחשבה. פתגם ידוע: זה מתחיל במחשבה, ממשיך בדיבור ונגמר במעשה.
וכל זה נאמר ביחס לכל יהודי, וקל וחומר לגבי חייל. אל תשכח שהחייל הזה מוסר נפשו עבורך, הוא מסכן נפשו עבורך - ואתה מרים עליו יד?! 99% מזמנו הוא מגן על העם, הוא מגן על הארץ, הוא מגן על קידוש השם הגדול, אך לפעמים הוא נאלץ בעל כורחו לעשות דבר שכל כך קשה לו, וליבו בוכה בקרבו - ואתה בא ומרים עליו יד?!
שכחת את העיקר. שכחת שעמוד השדרה של כל מפעל בניין הארץ, שיבת ציון, הקמת המדינה, מלחמות ישראל והתנחלות ישראל הוא – אהבת ישראל, אחדות ישראל. זה מה שאנו צריכים הכי הרבה – חברוּת.

comprendre ISRAEL