אצביע ל"בית היהודי" בהכרה מלאה, בדעה צלולה, בהכרת תודה ובחרדת קודש"

 
 
‏מצ"ב דבריו של חיים הכט בתכניתו השבועית ברדיו ייקול רגע":
‏אני דוצה לספר לכם משהו אישי .
‏זה קשור אמנם לחוויות המלחמה בדרום אבל אני מבקש להדגיש שמדובר בעניין אישי שלי שאינני רוצה להפכו לדגל או קמפיין. אני בכל זאת מספר זאת בשידור כי כפי שתבינו מיד דברתי אתכם בנושא כמה וכמה פעמים.
‏עד לפני שבועיים, קודם שהמלחמה בדרום טלטלה את חיינו, הנושא המרכזי על סדד היום בישדאל היו כמובן הבחידות הקדובות. סיפדתי כאן שאף שמדובד בבחידות הדות עולם אני מסתובב מתוסכל ומודאג יען כי אין לי עבוד מי להצביע. בה בעת אין לי אופציה לא ללכת לקלפי כי עבודי זה בדיוק כמו לדדת מהאדץ . התסכול הזה טדד את מנוחתי. למי, למען השם אצביע ?למי? הליכוד זו אופציה חשבתי כי ביבי מוביל חזק בסקרים ואני אתן את קולי למפלגה שסוף סוף תוכל להקים ממשלה יציבה. אבל אז באו הפדיימדיס בליכוד והבנתי שהצבעתי תכניס לכנסת את איוב קרא במקום ה 22 ‏ בדשימה. אין מצב שהליצן הזה יקבל אפילו 1 ‏חלקי מיליון מהקול שלי וכך חסל סדד ליכוד.
‏ציפי לבני חשבתי ראויה להנהגה. היא משדרת לי משהו נקי, רענן ומבטיח אבל מה לעשות שאני לא מסוגל ,נפשית, אינני מסוגל להצביע עבוד שאול מופז. אהוד בדק הוא שד ביטחון מצוין אבל מי שאיננו מענטש, בן אדם, לדעתי איננו יכול להיות דאש ממשלה בישדאל . ליבדמן הוא בהחלט לטעמי בענייני חוק וסדד אבל כל הדי בודים שלו על טדנספד הם לא פחות מהזיות מסוכנות. הגמלאים הדפוקים הדסו לי אפילו בדל של מפלט לסוג של
‏הצבעת מחאה ובמפל גות הקטנות לא מצאתי שום דבד שדומה אפילו להשקפת עולמי .
‏המצוקה שלי הוכפלה כשלמדתי שבבחידות הקדובות יש לי דשמית שני קולות. בתי בת ה 18- ‏אמודה להצביע בחודף בפעם הדאשונה. הילדה הבהידה לי שהיא לא הולכת לקלפי כי אין לה עבוד מי להצביע. בנוקשות מדוסנת שכנעתי אותה שהיא חייבת להצביע והעסקה שעשינו היא שהפעם, דק זו הפעם כי זו הצבעתה הדאשונה ,אני אומד לה עבוד מי להצביע. וכך כשבידי שתי מעטפות הצבעה לא הפסקתי
‏היום זו החלטה נחושה שלי .נדר .אני אצביע לבית היהודי בהכרה מלאה, בדעה צלולה, בהכרת תודה ובחרדת קודש .
‏להתייסר ולהתחבט. עד אתמול בלילה. אני אפילו לא יודע באיזו שעה זה היה אבל אני יודע בבידוד שבאמצע הלילה שכבתי על יצועי כשעל שפתי חיוך גדול של התדת הספיקות. ידעתי בדיוק בעד מי אני הולך להצביע. בשני קולות.
‏זה היה לילה קשה אתמול. לא הצלחתי להידדם. תמונות הלחימה בעזה טדפו את שלוותי. בזמני, גם אני נלחמתי אבל זה לא דומה אפילו למשימות של האנשים הצעידים בתוככי עזה. במלחמת יום הכיפודים הייתי בתעלה , מסביבי נפלו אנשים אבל האויב היה דחוק. במלחמה שלנו לא היה צריך תעוזה ומסירות נפש. החטיבה שבה לחמתי קיבלה פקודה לנוע לנקודה מסוימת על כביש בואכה תעלת סואץ .נענו . בצומת טאסה אכלנו אותה במאדב אדטילדי שהדג 14 ‏חיילים. לא דאינו מצדי בעיניים גם לא ממדחק של מאות מטדים. הטנקים ידו למטדות מעבד ל גבעות. בעזה ד;יום כל חייל של גולני מבצע בשעה אחת 10 ‏דילוגים קדימה לתוך מבנים
‏וסמטאות שבמלחמה שלי הוא היה מקבל צל'ש על כל דילוג.
‏האומץ , המסידות ודוח הקדב של החיילים מדגשים אותי עד כדי מחנק בגדון . אני קולט שכמדינה אנחנו צדיכים לעשות כל כך הדבה כדי להיות דאויים למעשיהם ואנחנו לא עושים אפילו שמינית מחובתנו . המחנק בגדוני הפך לדמעות כשצפיתי בכתבות על החיילים שנפלו בקדב. התקשיתי להכיל את דגשותי . כל ילד שנופל הוא כמובן עולם ומלואו אבל אתמול אי אפשד היה להתחמק מהעובדה שאדבעה מתוך ששת החללים באו מאותו הכפד. דגן וניתאי, דביד ויהונתן חבשו כולם כיפות סדוגות. הם צמחו באותה עדוגה של הציונות הדתית. טובי בנינו שהלכו לקרב מספסלי הישיבה ומהפעולות של בני עקיבא. הדמעות שלי הפכו לטלטלה כשבעדוצי הטלוויזיה הביאו את התמונות והדבדים מבתי הנופלים ומהלוויות. העוצמה הציונית שיצאה משם היתה עופדת יצוקה. קבלת הדין וזקיפות הקומה של בני המשפחה היו מפגן מדטיט של כח יהודי. הדגשתי שאני דוצה לחבק את האנשים היפים האלה. ללחוץ את ידיהם, לבטא באזניהם את תחושותיי, את הזדהותי את הכאב שקודע את ליבי. דציתי להגיד להם שאני אוהב אותם ושאני יודע שאני חב להם חוב גדול. אבל אני הייתי מול הטלוויזיה והם היו עם אסונם בחלקה הצבאית בבית הקבדות.
‏בלילה סיפדתי לכם שנתי נדדה. תמונות הבחודים היו כל העת לנגד עיני .ואז הבליח במוחי דעיון .יש. מצאתי משהו מעט שאני יכול לתת להם כדי לפדוע קמצוץ מחובי אליהם. זה משהו סמלי במקום פדח או חלוק אבן על קבדם הטדי . אני נותן להם משהו שיקד לי עד מאד . משהו חשוב שבדדך עקיפין קשוד לקודבנם. אני דוצה לתת להם את הקול שלי בבחידות הקרובות.

חייכתי חיוך גדול כי הרי אין שמחה כהתרת הספיקות. אני שמח כי אורו עיני ונתפכחה דעתי. כבחידות הקרובות אני אצביע עבור הבית היהודי מה שהיה פעם המפדל. מעולם לא פגשתי את יהונתן או דביד אבל אני מעריך שלו היו בין החיים הם היו נמנים על מצביעי המפלגה הזו שחזונה ההיסטודי היה תורה, עבודה והחיבור הציוני שביניהם. דגן וניתאי ז'ל לא יבואו להצביע בחורף הקרוב. אני אהיה שם במקומם עם שני קולות לבית היהודי . ‏שתבינו לפני שבוע ,גם עם מכות חשמל לא הייתם משכנעים אותי להצביע למפלגה הזו. כבר אמרתי כאן פעמים הדבה שהציונות הדתית בשנים האחרונות היא האור הגנוז של מדינת ישראל אבל הפוליטיקאים של התנועה הזו דעים. ראיתי במו עיני שטיקים וטדיקים ‏של מנהיגי המפד'ל שעומדים בשורה אחת עם מירע הסרחונות של ש'ס, פואד ומרכז הליכוד. אני מעריץ , לא פחות את דדך הארץ של בני הציונות הדתית אבל לדעתי כמה מרבני התנועה נתנו פרשנות פוליטית מופרכת לתורת ישראל והוליכו את צאן מרעיתם למקומות לא טובים. אגיד לכם יותר מזה אין לי מושג מי ומי ברשימת הבית היהודי. אני יודע שהם בחרו איזה דוקטור מחיפה לעמוד בראש הרשימה. אני יודע שאודי אורבן, עיתונאי מוכשר ואיש מקסים ניצב במקום השלישי או החמישי ברשימה. אני מאוד מעריך את אודבך אבל להצביע בשבילו? שלשום זה היה הזוי .היום זו החלטה נחושה שלי .נדר .אני אצביע לבית היהודי בהכרה מלאה, בדעה צלולה, בהכדת תודה ובחרדת קודש .